דיונים והכיתה הגדולה

סבב כיתתי

• בדרך כלל, שלבי השיעור המתאימים ביותר לשילוב של סבב הם פתיחת השיעור וסיומו.
• רצוי לנסח עבור סבב שאלה ממוקדת שקל להתחבר אליה ולענות עליה, ושמשרתת מטרה רצויה.
  • דוגמאות למטרות אפשריות של סבב פתיחה: לסייע לתלמידים להשאיר מחוץ לכיתה את הטרדות או המחשבות שהם הגיעו אתם; לאפשר לכל תלמיד/ה למצוא את החיבור האישי שלו/ה לנושא שעומד לעלות במסגרת הדיון.
  • דוגמאות למטרות אפשריות של סבב סיום: לאפשר לכל תלמיד/ה לערוך עיבוד רגשי או קוגניטיבי מהיר של תוכני הדיון; לקבל תמונה על התחושות, המחשבות והשאלות בכיתה בתום הדיון.
• יש לבקש מהתלמידים לענות על השאלה שבמרכז הסבב במילה או שתיים ולא יותר.
• דוגמאות לשאלות אפשריות עבור סבב פתיחה: "איך אני מגיע/ה היום לשיעור?", "משהו אחד שאני רוצה להשאיר מחוץ לכיתה כדי להגיע לשיעור בראש נקי".
• דוגמאות לשאלות אפשרויות עבור סבב סיום: "מילה אחת שאני יוצא/ת אתה מהשיעור"; "דבר אחד שאני לוקח/ת אתי מהמפגש".

עבודה מתמשכת לאורך השנה 

הקושי שבהנחיית דיון מול כיתה גדולה יכול להצטמצם באופן משמעותי אם דיונים ישולבו בעבודה הכיתתית:

• לאחר עבודת הכנה מתאימה
• באופן חוזר ונשנה
• תוך עבודת "תחזוקה" מתמדת

לאחר עבודת הכנה מתאימה עבודת הכנה מתאימה תכלול שני מרכיבים עיקריים: שיתוף של התלמידים בכך שאנו עומדים להתנסות בדיונים במסגרת השיעורים, ויצירת חוזה כיתתי. עוד כמה מילים על חוזה כיתתי:

• המהלך של יצירת החוזה נפתח בשאלה הממוקדת בתלמידים ובצורכיהם, כגון – "מה יהפוך עבורי את הכיתה למרחב בטוח להקשבה, לביטוי וללמידה?".
• התשובות על שאלה זו צריכות להינתן על ידי התלמידים עצמם, אחרת התלמידים לא יחושו חיבור לחוזה שנוצר.
• תשובות התלמידים על שאלה זו צריכות לעבור תרגום למעין סט של כללים, שאותו התלמידים צריכים להכיר ושיש לוודא כי הוא מקובל עליהם.

באופן חוזר ונשנה הידיעה שהדיון אינו עומד לבדו אלא הוא חלק מסדרת דיונים עשויה לתרום לאווירה נינוחה יותר: התלמידים יידעו שיהיו להם עוד הזדמנויות לדבר, ולכן אין הכרח להתפרץ כדי להישמע. ההתנסות בדיונים באופן חוזר ונשנה תאפשר לכיתה לשכלל את יכולתה להתמודד עם סיטואציה של דיון, ותאפשר למורה לשכלל את כלי ההנחיה ולדייק אותם בהתאם לצורכי הכיתה. תוך עבודת "תחזוקה" מתמדת ניתן לדמות את המרחב הבטוח לדיונים בכיתה לגינה שיש "לתחזק" ולעשב אותה באופן מתמיד, כדי לשמור עליה מפני עשבים מזיקים שיכולים להשתלט עליה. עבודת התחזוקה של המרחב הבטוח בכיתה יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, כמו למשל:

• עידוד מתמיד של שיח רגשי: שיח רגשי מקדם הקשבה אמפתית בתוך הכיתה, ומצמצם את הסיכון לתופעות לא רצויות כגון התפרצויות, התבצרות, הפרחת סיסמאות, חוסר סובלנות וכו'.
• העברת הכוח להתמודדות עם בעיות אל הקבוצה: אם עולים קשיים במהלך דיונים, ניתן להתייעץ על כך עם התלמידים עצמם, לעודדם לשתף בתחושותיהם ולהזמינם להציע פתרונות.
• חזרה אל החוזה הכיתתי: אם אנו נוכחים שהחוזה הכיתתי מופר, איננו חייבים לראות בכך איום. ניתן לראות בכך הזדמנות לחזור לחוזה, להזמין את הכיתה לבדוק אם היא עומדת בו, ולברר אתה בכנות מה הסיבות לאי-עמידה בו. שיחה כזו יכולה לסייע בהבנת התלמידים ובחיזוק האמון שלהם במורה ובמהלך של יצירת החוזה. היא עשויה להוביל להתארגנות מחודשת של הכיתה בהתאם לחוזה, או להחלטה של הכיתה שהיא רוצה לשנות ולדייק את החוזה – וכל כיוון כזה יכול להיות מבורך. שימו לב: בסמוך ליצירת החוזה יש מקום רב יותר לחזרה אליו יחד עם הכיתה, משום שהדבר מסייע להטמעתו. בהמשך הדרך, יש לוודא שהמהלך של "חזרה אל החוזה" לא הופך להיות שגרתי ושחוק, אלא נשמר לרגעים מתאימים.